זידאני נ' ובניו בע"מ

החלטה

1.בהחלטת בית הדין מיום 26/10/09 ניתנה אורכה לתובע להגיש בקשה לתיקון האמור בסעיף 17 לכתב התביעה עד ליום 8/11/09, בהינתן כי כתב התביעה בנוסחו הנוכחי לא גילה כל עילת תביעה ביחס לסעד המבוקש מכוחו.

עוד נקבע באותה החלטה כי התיק יובא לעיון פנימי ביום 22/11/09 וכלל שלא תמצא בו בקשה לתיקון כתב התביעה - יימחק סעיף 17 לכתב התביעה והסעד המבוקש מכוחו.

2. על אף החלטת בית הדין, עד למועד זה לא הוגשה כל בקשה לתיקון סעיף זה לכתב התביעה ואף לא הוגשה בקשה להארכת המועד לעשות כן.

3. משכך הם פני הדברים אינני רואה מנוס אלא להורות על מחיקת סעיף 17 לכתב התביעה והסעד המבוקש מכוחו, בהעדר עילה.

בנסיבות אלו, ומשלא נדרשה תגובת הנתבעת – אין צו להוצאות.

4.זאת ועוד, בהמשך לבקשת התובע לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, ולהחלטת בית הדין בדיון מיום 30/9/09, הוגשה הודעת הנתבעת, ממנה עולה כי בינתיים הדוחות הממוחשבים נשוא הבקשה הועתקו על גבי דיסקים למחשב וניתן לצפות בהם בכל מחשב ביתי, ועל כן מתבקש ב"כ התובע להודיע כיצד ברצונו לקבלם.

זאת ועוד, במסגרת הודעתה הנ"ל הודיעה הנתבעת, כי בהתאם להחלטת בית הדין, ביקשה הצעות מחיר לרכישת התוכנה הנדרשת לצורך צפייה בצילומי האבטחה ולרכישת כונן הזיכרון הדרוש לצפיה כאמור, וכי בהתאם להצעות שהועברו ואשר העתקן צורף להודעה, עלות רכישת התוכנה הינה 583 ₪ ועלות רכישת הכונן היא 681 ₪.

אפנה איפוא לדון בבקשתו זו של התובע לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

5.אקדים ואבהיר כי לגופם של דברים לא היתה התנגדות מטעם הנתבעת, לגלות את המסמכים והחומרים המצויים על מדיה מגנטית (חומר השמור במחשביה ובצילומי וידאו), ואף לא היתה התנגדות מצידה לאפשר לתובע לעיין בכל אלו, אלא שלטענתה הדוחות בהם היה מדובר מצויים בתוך מחשביה ולא ברור אם ניתן להעלותם על נייר או מדיה מגנטית, ובכל הנוגע לצילומים הרי שאלו נמצאים על תוכנת מעקב מיוחדת מסוג "מאגיק רדר", ולא ניתן לצפות בצילומים שלא באמצעות התוכנה, שעלותה כך סברה תחילה היא כ- 2,000 ₪, מה גם שאת הצילומים לא ניתן להעתיק לדיסקים אלא יש צורך בכונן מיוחד בנפח של 1000 ג'יגה, בעלות נוספת של יותר מ-1000 ₪, כפי שסברה תחילה.

אי לכך הציעה הנתבעת לאפשר לתובע לעיין בכל אלו במשרדיה.

דא עקא שלטענת התובע, העיון המוצע אינו אפשרי הן מבחינת היקף החומר בו מדובר והן מן הטעם שהוא מעוניין לבחון את החומר ביחד עם מומחה מטעמו וגם להעביר לבדיקת מומחה מטעמו את הצילומים שבידי הנתבעת, כך שמטרות אלו לא יוכלו לבוא על סיפוקן על ידי זימונו למשרדי המשיבה לצורך צפייה בקלטות.

על כך השיבה הנתבעת כי אין בכוונתה לרכוש עבור התובע את הכונן ואת התוכנה, ועל כן אם הוא רוצה לרכוש את התוכנה והכונן על חשבונו, הוא מוזמן לעשות כן.

לעומת זאת וככל שהוא מעוניין לחסוך בעלויות, הוא מוזמן לבוא למשרדי הנתבעת ולצפות בצילומים ללא הגבלת זמן.

לטענת התובע מנגד, מדובר "בהתאכזרות" ובעמדה בלתי סבירה מצד הנתבעת, שכן עסקינן בניסיון למנוע מהעובד לראות חומר שהמעביד מתכוון להתבסס עליו תוך כוונה להטיל על העובד הוצאות שהוא אינו יכול לעמוד בהם.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, זה בכה וזה בכה, החלטתי להיעתר לבקשת התובע, הגם שלא בהכרח מטעמיו, ואבאר.

כאמור, אין חולק בין הצדדים כי המדובר במסמכים שהם רלוונטיים לתביעה ועל כן אף אין חולק לגבי זכותו של התובע לגילוי בכל הנוגע אליהם ואף לעיון בהם.

ברם אולם, בנסיבות המיוחדות של המקרה שבנדון, מבוקש על ידי התובע כי הנתבעת תכין עבורו ועל חשבונה, את המוצגים שבכוונתה לגלות, אשר כעולה מטענותיה אף בכוונתה להשתמש בהם כראיות בהליך זה, וזאת בשלב שבטרם הגשת ראיות הצדדים.

7.אכן המדובר בבקשה שחורגת מעבר לצו לגילוי ועיון במסמכים, אלא שיש לזכור כי עסקינן מלכתחילה בראיות "של הנתבעת" אשר בבוא היום תצטרך הנתבעת לשאת בעלויות הנדרשות לצורך הצגתם לבית הדין, והגשת העתק מהם לצד שכנגד.

אכן, לא נעלם מעיני כי בקשת התובע בענייננו היא לקבל לידיו את ה"ראיות" הנ"ל לפני הגשתן לתיק בית הדין, ואולם בהינתן כי ממילא יהא על הנתבעת לרכוש את התוכנה והזיכרון הנ"ל על מנת להמציאם לתיק בית הדין ואף לצד שכנגד, ובהינתן כי לגופם של דברים אין מניעה מצד הנתבעת להציג את החומר לעיונו של התובע בשלב גילוי המסמכים בתיק – אני סבורה כי מן הראוי הוא שהנתבעת תעשה כן כבר בשלב זה, דבר שיחסוך ממנה את הצורך להמציא את העתק החומר לידי התובע בשלב הגשת הראיות.